חודש ימים. חודש ימים בלבד נותר לאורי טאני לחיות, כך לפחות קבעו הרופאים. חודש ימים היה גם גילו של אורי כשאובחן אצלו סרטן מסוג נדיר ואלים, שרק עצם שמו הדיר את שנתם של הוריו: Rhabdomyosarcoma. הרופאים התבדו. אורי לא נפטר כעבור חודש. אורי נפטר כעבור שנה וחצי, במהלכן העבירו הוריו את חייהם לבית החולים סורוקה: התקלחו, אכלו, שתו, ישנו וקמו בסורוקה. הסיפור העצוב והמרגש הזה התרחש לפני כ-14 שנה, אז בסורוקה לא הייתה עדיין מחלקה אונקולוגית לילדים.
בחדרי האשפוז הקטנים שהוסבו לצורך אשפוז ילדים שלקו בסרטן, ניצבה ספת טלוויזיה ששימשה את המבקרים או את בני המשפחה לשינה. אמו של אורי, שולה, שהתה רוב הזמן עם בנה, בעוד שאביו היה חייב להמשיך ולפרנס את המשפחה ולכן נדד בין העבודה לבין חדרו הקטן של בנו. התנאים במקום היו קשים, נפשית ופיזית, ולא הייתה בנמצא סביבה מסבירה ותומכת. המשפחה הבינה כבר אז שההתנהלות לקויה: כיצד בית החולים המרכזי והגדול בדרום לא מחזיק מחלקה מסודרת שתהיה אמונה על נושא עדין ומורכב כל כך – טיפול בילדים הלוקים בסרטן?
"עוד בזמן המחלה החלו הוריי לפעול על מנת לשנות את המצב הקיים", מספר עדי, בן קיבוץ דורות, סטודנט לשעבר במכללה ואחיו של אורי ז"ל. "הם החלו לפעול באופן עצמאי למען שינוי המצב, שאין מחלקה אונקולוגית בכל הדרום". לאחר זמן קצר חברו לעמותת חיים, עמותה למען ילדים חולי סרטן, ויצרו יחד מגוון רחב של פעילויות לגיוס כספים שמטרתם העלאת המודעות להקמת מחלקה אונקולוגית לילדים בסורוקה, יחד עם פעילויות רווחה למען הילדים והמשפחות.
המשפחה הפכה לחלק בלתי נפרד מהעמותה והתמסרה לפעילות עבור אותם ילדים. במשך 13 שנה פעלו בני משפחת טאני עבור ילדים חולי סרטן על מנת שיזכו ליחס ולטיפול הראוי ביותר, לא כמו בנם. "אנחנו היינו אלו שיצאו למאבק למען הקמת המחלקה", מסביר עדי, "אך חלק משמעותי ממנו היה צורך בשינוי תפיסתי של בית החולים". כשאותו שינוי מיוחל התרחש, לפני שנתיים - הוקמה בסורוקה מחלקה אונקולוגית לילדים. הבניין הוקם על-ידי בית החולים, וההצטיידות נעשתה באמצעות כספי התרומות שאספו במשך השנים, בסיוע המועצה האיזורית "שער הנגב" וכן בסיועו של אריה סבן. אמיר, אב המשפחה, סיים את תפקידו בעמותה ברגע שהמחלקה הוקמה. "אני חושב שיכול להיות שהקמת המחלקה הייתה מעין סגירת מעגל עבורו, ולכן הוא החליט לסיים את תפקידו", מסכם עדי.
אך זו לא הייתה הפעילות האחרונה שהקדישה המשפחה לזכר אורי. בשנה שאורי נפטר החליטה להרים מופע שכל הכנסותיו קודש למען אותה מחלקה מדהימה. היוזמה המשפחתית מתבצעת דרך העמותה ובסיוע של גורמים שונים. בשנים האחרונות התנדבו אמנים מהשורה הראשונה להופיע במופע השנתי, ביניהם: אסף אבידן, מוש בן-ארי, אביב גפן ורבים נוספים. כל הכסף שנאסף עד אז, וימשיך להיאסף בשנים הבאות, שימש לציוד המחלקה, ושוויו בסך של כמיליון וחצי שקל. השלט המוצב בכניסה למחלקה מציין את תרומתם של תושבי שער הנגב, עמותת חיים ותורמים פרטיים נוספים.
השנה יתקיים שוב המופע, והפעם גם אנחנו, הסטודנטים בספיר, מוזמנים לתרום. גבע אלון יופיע בהתנדבות באולם ההופעות המחודש בקיבוץ דורות, ומחיר הכניסה יעלה 60 שקל בלבד. כל הפקת האירוע, החל מהאולם שנתרם על-ידי הקיבוץ והמועצה ועד ההגברה שתרמה חברת סינקופה מכפר עזה - נעשה בהתנדבות, גם על-ידי ממנים עלומי שם. הכסף הנאסף ממכירת הכרטיסים נתרם, רובו ככולו להמשך פיתוח ואבזור המחלקה.
"הפעילות של העמותה והמופע עצמו מדברים על עשייה למען עצמך", מסביר האח עדי ומוסיף, "אם אין משהו בדרום - נעשה שיהיה אותו. עשייה למען הקהילה של עצמך". המופע יוצר הדים ונותן כוח להניע תהליכים, הוא אומר. "שנים לא התייחסו לעניין וההתגייסות הציבורית יצרה הבנה שזה חשוב, ראו שמגייסים בשביל זה כסף. תהליכים כאלו גורמים לעוד דברים לקרות".
